אח שלנו שֳָמַש

הטבע מורכב מארבע יסודות – אש, אדמה, אויר ומים. כך גם אנחנו, בני-האדם.

כול יסוד משרת אותנו בדרכו הוא.

האש היא האלמנט הטרנספורמטיבי של החיים. היא היכולת להעניק חום, אהבה ואור ליצורים החיים. היא מאפשרת את תהליכי השינוי, המעבר בין מצבי הצבירה, ממוצק, לנוזל ולגז. האש מניעה את החומר בין גבולותיו.

המקורות מספרים לנו על אל קדום, בשם שֳָמַש. הוא התקיים בתקופת מסופוטמיה והיה אחראי על שינוע האלים מכדור הארץ אל החלל.

בעברית, הורגלנו להתייחס אל השמש בלשון נקבה, ואילו הירח בלשון זכר. בשפות רבות, ההיפך מתקיים. השמש היא מקור האור, ולכן, היא זכרית דווקא. היא פעילה, היא יוצרת. הירח, מנגד, מבצע שיקוף האור. הוא פאסיבי, מקבל, נקבי.

טכס שמש בספרד

כעַם מתהווה, התמודדנו עם ממלכת מצריים העצומה, אשר בראשה אל השמש, הלו הוא מיודענו רׇע. בלשוננו, אנחנו מייחסים למילה זו קונוטציה שלילית. בשינוי קל של תנועת אותיות המילה, נקבל רֱֵעַ, הלו הוא דווקא חבר. ואם נהפוך את סדר האותיות, נקבל את המילה עֵר.

בעידן המודרני אנו למדים לפחד מן השמש. טוענים שהיא מסוכנת ועלולה לגרום למחלות. שכחנו לרגע, שהשמש הייתה כאן הרבה לפנינו. שמסורות רבות על פני כדור הארץ שיבחו וסגדו לה בקדושה.

אש הוא האלמנט הראשון בגלגל המזלות, ובמרכז כדור הארץ שלנו קיימת שמש – כדור של אש, שהוא מנוע היצירה. בשבילי, השמש היא אח. אח יקר, שקצת כועס עלינו, האחים הקטנים והפזיזים שלו. בכול פעם שאני מדליק אש, אני מברך את האח שלי, ומבקש ממנו שיברך אותי גם. שמש היא אחת מן המילים הללו, כמו אבא ו-אמא, שקוראים אותה מן הסוף להתחלה אותו הדבר.

הליכת שקיעה בערב מרגיעה את הנשמה, מווסתת לחצים, מניעה את הגוף אל ריפוי וניקוי, ומזכירה לחילוף החומרים, ששעת המנוחה מתקרבת. רגע לפני השקיעה, מתאפשר לנו זמן מקודש, להביט אל השמש, לחזות ביופייה. להתחבר אליה, מתוך כבוד ואהבה.

שקיעה מרפאה בבית הבריאות